תעודת זהות

עיצוב עטיפה: סטודיו דוד ויוסף
דאנאקוד:9789655644746
תאריך הוצאה: 2017 / 6
פורמט: 13.5x21 ס"מ
כריכה: רכה
מספר עמודים: 495
מחיר: 118 ש"ח

חמישים

בעריכת איילת ולדמן ומייקל שייבון

סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש

26 סופרות וסופרים מארצות שונות בעולם חברו לכתיבת הספר, שנערך בידי איילת ולדמן ומייקל שייבון, זוג סופרים אמריקאים, שניהם יהודים אוהבי ישראל.

הסופרות והסופרים מציעים 26 מבטים על מה שמתרחש כבר חמישים שנים בחצר האחורית שלנו, ב"שטחים". במהלך שנת 2016, המחברים המשתתפים בספר הזה הגיעו לישראל-פלסטין בקבוצות קטנות שנעו מאדם אחד עד שבעה אנשים, במשלחות שארגנו אנשי "שוברים שתיקה".

מרגע בואם הם בילו את רוב הזמן בשכונות של ירושלים המזרחית, בערים ובכפרים בגדה המערבית וברצועת עזה. הם נפגשו עם פעילים לזכויות אדם, אנשי עסקים וחקלאים, בני כל הגילים. הם נפגשו עם מתנחלים ישראלים ועם מתנגדי כיבוש ישראלים ופלסטינים, עם עורכי-דין, אקדמאים וסופרים.

בכל אחד מהמקרים, הנטייה וההתעניינות האינדיבידואליות של המחבר או המחברת קבעו את מסלול הסיור. לדברי איילת ולדמן ומייקל שייבון, לא היו להם ציפיות פוליטיות מוקדמות מן הכותבים. הם הוזמנו להשתתף בפרוייקט הזה על בסיס המצוינות הספרותית שלהם והשפעתם על קהלי קוראים רחבים ומסורים בארצותיהם ובעולם כולו. הם לא צונזרו ולא הוגבלו בכתיבתם.

הכותבים בספר הם אֶווה מֶנָסֶה, איילת וַלדמן, אֵיימר מק-בְּרַייד, אמילי ראבּוֹטוֹ, אניטה דֶסַאי, אסף גברון, ארנון גרוּנבּרג, ג'קלין ווּדְסוֹן, גֶ'רַלְדין בְּרוּקְס, דֵייב אֶגֶרְס, הארי קוּנְזְרוּ, הֶלוֹן הַבּילָה, טָאייֶה סֶלָאסי, לארס סוֹבּי כּריסטֶנְסֶן, לוֹרֵין אַדַמְס, מדלן תְיֶין, מַייקל שֵייבּוֹן, מֵליסה דֶה קֶרַנְגאל, מָריוֹ וַרְגַס יוֹסָה, עָלַא חְלֵיחֶל, פּוֹרוֹצ'יסטה חאקְפּוּר, פִידַא גִ'ירְיִיס, קוֹלוּם מק-קאן, קוֹלְם טוֹיבּין, רג'א שחאדה ורֵייצְ'ל קוּשְנֶר. 

הספר חמישים רואה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית. במהדורה העברית הסיפורים-תיעודים מתורגמים משבע שפות: אנגלית צרפתית, גרמנית, נורווגית, ספרדית, הולנדית וערבית. המתרגמים הם מיכל אילן, חנן אלשטיין, דנה כספי, דפנה לוי, מולי מלצר, יוני מנדל, אמיר צוקרמן, מיכל קירזנר-אפלבוים, ניר רצ'קובסקי ואביעד שטיר. 

כשאניטה דֶסַאי, הסופרת ההודית הנודעת בת השמונים, רואה את קרית ארבע בעת ביקורה בחברון, היא כותבת: "זה לא כל-כך מבצר, העיר הזאת, יותר פרבר עירוני מצוחצח. לדירות יש מרפסות עם פרחים, בחצרות יש עצים. מכוניות יוצאות ונכנסות בשערים. השמש זורחת. כמה נורמלי כל זה. אבל לדירות בטח יש חלונות, ומן החלונות האלה הדיירים יכולים להביט ולראות מעֵבר לרחוב את העיר העתיקה של חברון, עיר הרפאים. כשהם מביטים לשם, מה הם חושבים? או שאולי הם לא חושבים, ופשוט מקווים שהיא תיעלם בתוך ענן של אבק, כמו רוח רפאים?"

והסופר האמריקאי מייקל שֵייבּוֹן, המתאר את ביקורו בבית חרושת לסבון בשכם, כמו עונה על השאלה הזאת: "הקשבתי למר טְבֶּלֶה מדבר, ומצאתי את עצמי חושב אותו הדבר שחשבתי בימים שבהם סיירתי במזרח ירושלים, שם מתנחלים ממומנים-היטב מנסים לדחוק החוצה את תושבי סילוואן, או בחברון, שם אוסרים על התושבים הערבים המקומיים להיכנס לרחוב הראשי ולחנויות שלהם, או בסוּסיא, שם נאלצו התושבים לעבור לאוהלים מאולתרים אחרי שכל הכפר שלהם נגזל מהם. ומה שחשבתי הוא: האנשים האלה לא הולכים לשום מקום."