אימו של חיים סבתו מספרת על מסעו של הרב הרצוג

מתוך הספר "בשפריר חביון":

"ערב שבת אחד, ואני משיבה לשאלה של ג'אקו, ראיתי את סבתא שׂרינה נרגשת מאוד, נחפזת ממקום למקום, עוסקת הרבה בתבשילים ומעסיקה את הבנות בהתקנת הבית. סבתא שרינה קראה לי לבוא למטבח.

מה קרה? שאלתי, מה יום מיוֹמִים?

סבתא השיבה לי, והיא נרגשת: שבת הגדול, שבת הגדול, חכם בּאשי של ארץ ישראל יתארח בביתנו השבת. באותה שבת, הרב הראשי לארץ ישראל, הגאון יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ובנו יעקב, שָׁבְתוּ בביתנו בקהיר. הרב הרצוג שפוף ומדוכא היה. סבא הזמין אותו לישב בסלון. הרב הרצוג שׂח לסבא:

לפני ארבע שנים שב מפגישה עם הנשיא פרנקלין רוזוֵולְט, מתחנן לפניו על נפש אֶחיו הנשחטים באירופה, מבקש שיעשה מעשה, ונענָה במילים ריקות. ספינה שביקש לשוב בה לארץ ישראל, הוטבעה באותם ימים בידי הגרמנים, לפיכך שב דרך אפריקה ומצרים. רבים וגדולים הפצירו בו שלא ישוב לארץ ישראל, מקום הסכנה. והוא השיב להם: על שני חורבנות ניבאו הנביאים, על חורבן שלישי לא שמענו, מובטח לנו וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם. עתה, אחר החורבן הנורא, נוסע הוא שנית, והפעם לאירופה, להיות עם השרידים ולהציל את הילדים. אומרים, יותר משלושת אלפים ילדים יהודים מוסתרים בבתי נוכרים ובמנזרים ואינם יודעים כלל שהם יהודים. אחרים אומרים שהרבה מהם מוטבלים בחשאי לנצרות, וחומה של שתיקה מקיפה את המנזרים. הרב הרצוג סיפר לסבא שהוא בדרכו לרומא, הולך הוא לוותיקן לפגוש את האפיפיור פיוס השנים־עשר, לבקש את עזרתו לפקוד על המנזרים להשיב את הילדים היהודים לחיק עמם, וגם את סיועו של סבא הוא מבקש למגבית שהוא מנסה לעשות כאן בפגישות עם עשירי היהודים בקהיר. ממון הרבה נחוץ לו למסע הזה. עד עתה הגבירים של קהילת קהיר קפצו את ידם. הם אינם מבינים מה היה שם, אמר הרב הרצוג לסבא, איך מסבירים להם?

ואמא הוסיפה: את מה שאירע עם הרב הרצוג במסעו שמענו ממי שליווה את הרב באותם ימים, שלמה זלמן שרגאי, וכך סיפר:

יומיים אחרי שהגיע הרב הרצוג לרומא, קיבל אותו האפיפיור לריאיון. יום ראשון בשבוע היה. הם שוחחו באנגלית, בצרפתית ובלטינית. האפיפיור היה מדבר גבוהה, מביא ראיות מן המקראות בישעיהו ומבקש לשוחח עם הרב על עולם חדש שייבנה אחר המלחמה, עולם שייכון על נשמה ורוח, לא על כוח הזרוע, עולם של שלום, של לב חדש. והפציר בו הרב בקול רוטט לדון ביתומי ישראל הנסתרים במנזרים. כל ילד הוא לנו היום אלף ילדים, אמר הרב. התחנן הרב בדמעות על נפשם, והאפיפיור השיב לו מן הנביא ישעיהו: לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה, וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ. ביקש הרב הרצוג שהוותיקן יקרא לכמרים להשיב את הילדים האומללים, אולי יואיל הוא לכתוב איגרת רועים מיוחדת, והוא עצמו ייטול את האיגרת בידו ויעבור ממנזר למנזר. והאפיפיור היה משיב לו בפסוקים מן הנביא, וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן, וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.

סוף דבר, ריקם הושבה בקשתו של הרב, איגרת מן הוותיקן לא תצא. אין איגרת יוצאת מן הוותיקן כך סתם! אי־אפשר שתצא איגרת מן הוותיקן קודם שיבדקו, וידרשו, ויחקרו עדים, ויעיינו במסמכים, וידונו בכמה וכמה ועדות, וחקירה של ועדה מתארכת כמה שנים כדי שיגיעו לאמת לאמיתה. פני הרב נפלו. האפיפיור הבחין בכך וכמי שמנסה לפייס אותו אמר, אפשר ואפשר שהרב יחקור בעצמו, ואם ימצא הוא ילדים באיזה מנזר, הרשות בידו להזכיר את האפיפיור או לבקש את הוותיקן שיתערב. בצאתו של הרב מן הפגישה, דרש ממנו עוזר של האפיפיור הוכחות לטענתו המאשימה, שהרי אי־אפשר להאשים האשמה חמורה כל כך בלי ראיות. תמים היה הרב ומסר לו יחד עם הרב דוד פַּארְטוֹ, רבה של רומא, רשימה גדולה של כמה מאות ילדים שהכין לו עוזרו, הרב מִישְׁקוֹבְסְקִי. בעבודת נמלים הכין אותה העוזר, מצרף שברי עדויות זה לזה.

אמרה לנו הרבנית אוּשְׁפּיזאי: שמעתי, באותו היום כל ילדי הרשימה נעלמו במרתפי המנזרים.

על הביקור במנזרים שׂח לנו שרגאי בביקורו במצרים. גם הוא התארח בביתנו בקהיר בשבת. לימים, כשעלינו לארץ ישראל, הוצרך לו סבא, מפני שהיה שרגאי ממונה על העולים בסוכנות. אמרה לי אמא, לך ופגוש אותו וספר לו שהוא שָׁבַת בביתנו בקהיר, וסימן נתנה לי. פגשתי אותו, ביקשתי מה שביקשתי והזכרתי לו אותה שבת שהיה בביתנו בקהיר.

אמר לי: ומה סימן יש בידך שאתה מכיר אותי?

פתיל תכלת התנפנף מציצית שלך! אמרתי בנימת ניצחון.

שרגאי, שחסיד ראדְזִין היה, שמטילים הם חסידי ראדזין תכלת בציציותיהם, נמלא קורת רוח.

וכך סיפר לנו שרגאי בהתארחו בביתנו בקהיר: הרב הרצוג ומלוויו הגיעו לצרפת, לבלגיה, לגרמניה ולפולין. בכל מקום ביקש הרב את הילדים הנסתרים. המסע קשה היה וכואב. ניצולים אומללים נאחזו ברב, אחד מעיר ושניים ממשפחה. הללו מבקשים דברי נחמה, הללו מבקשים שיעלה אותם איתו לארץ ישראל, והרבה סתם גועים בבכייה או עומדים בשתיקה, כמו שואלים: למה?

שתי יתומות הגיעו אליו בשבת. הגדולה, כבת שבע שנים, אוחזת בכוח באחותה הקטנה הנראית כבת ארבע, וזו נשמטת מידה. ממאנת היא לעזוב את הבית שמצאה. סוף־סוף מצאה בית, טוב וחם לה בבית, היא לא תעזוב, איש לא יוציא אותה מפה!

הנה הרב הגדול, הרב של כל היהודים בעולם, אומרת הגדולה לקטנה. הוא יסביר לך שמוכרחים לצאת מכאן לארץ ישראל! שם הבית שלנו, לא כאן; יהודים אנחנו, שם הבית.

הקטנה מסמנת שתי־וערב שוב ושוב, קופצת שׂפתותיה ומצמידה את רגליה בכוח לקרקע.

הרב מביט בהן בעיניו הטובות, נחלי דמעות זולגים מהן.

שרידים גלמודים של הישיבות הגדולות בליטא הקימו להם ישיבה קטנה במחסן חרב. מהרב של הצבא האמריקאי הם קיבלו גמרות קטנות שהדפיס ועד ההצלה. הם מנסים לחזור אל תלמודם כמו פעם, לפני הכול. עכשיו מפצירים הם ברב הרצוג שיאמר להם שיעור בגמרא, כמו ששמעו פעם בישיבה בליטא בנערותם, רק זאת הם מבקשים. הרב מדוכא היה, נרעש מכל מה שראה וליבו נשבר. הרופאים שבדקו אותו דאגו ופקדו עליו שלא יעייף את ליבו. מי יכול שלא?

בפריז סיפרו לו על נזירות מנוטרדם דֶה ציון, שבידן ארבע מאות וחמישים ילדים יהודים שהצילו. מישהו סיפר על ילד וילדה שהיו במשפחה נוצרית שהצילה אותם. האישה שטיפלה בהם באהבה סירבה בתקיפות לתת אותם לדודתם שבאה לקחתם. רק אחר דין ודברים ארוך נמלכה בדעתה וגמרה בליבה שאף היא תתגייר ותלך איתם יחד. אחר סיפר על נער יהודי עילוי שלומד כבר לימודים של כמרים, אך ממשיך להתענות ביום הכיפורים. בבלגיה סיפר לו המייג'ור יפה, רב הבריגדה היהודית, על מאות ילדים יתומים שראה. הוא מצא בהם עשרים ושניים ילדים שכבר שרו מזמורים כנערי מקהלה בכנסייה. בצרפת סיפר לו הרב שניאורסון על הכמרים בעיירות, איתם נשא ונתן בסתר. יותר משמונים ילדים כבר השיב אל חיק עמם.

הרב הרצוג הלך בעצמו ממנזר למנזר. למנזר אחד הגיע בשעות הצהריים.

אין כאן ילדים יהודים! אמרה לו ראש המנזר בפסקנות ובפנים חמורות.

הרב ביקש לראות בעיניו, מסתמך על הבטחת האפיפיור. ראש המנזר נענתה לו, יודעת שלא ימצא. אחות אחת מן המנזר, צעירה, גבוהה ושותקת, הוציאה לו בפקודת ראש המנזר שורות שורות של ילדים וילדות בסינרים אפורים של בית ספר. הרב דיבר על ליבם, מספר על חנה ושבעת בניה, מה אמרו הם לקיסר, ומה אמר לו הצעיר שבבנים, ממאן לנטוש את עמו ואת אלוקיו ולכרוע לצֶלם.

מי כאן יהודי? שאלו מלוויו.

הילדים עמדו בלי זיע, שום סימן לא ניכר על פניהם. שקט מוחלט, דממה.

הוסיף הרב וסיפר לילדים על א־ל מסתתר, על גווילין נשרפים, על אותיות פורחות, ועל ריבי עקיבא שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. אף ילד לא נע. האחות מן המנזר עמדה בפנים חתומות, גבוהה ושותקת, מקשיבה לכל מלה.

מלווי הרב, הרב ח"י מישקובסקי, הרב גולד, יעקב בנו של הרב, שלא מָשה ידו מתוך ידו של אביו בכל ימי המסע, נמלאו אכזבה, מכינים עצמם כבר להמשיך למנזר הבא ברשימתם. מה יהיה?

ואז, רגע קודם שיצאו, לחש מייג'ור יפה אל אוזנו של הרב.

הרב אייזיק הרצוג הסתובב לפתע כלפי הילדים, וקרא בקול גדול בכל כוחו: כך קרא ריבי עקיבא בשעת מיתתו: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד!

כף ידם הימנית של שבעה ילדים קטנים התרוממה מעצמה לכסות את העיניים.

אלה יהודים! קרא הרב הרצוג בהתרגשות, כך לימדו אותם אימותיהם כשהרדימו אותם בעריסותיהם בימים שלפני החושך.

וסיפרה אמא: אומרים שבאותו היום נעלמה מן המנזר האחות הגבוהה והשותקת.

מה היה שמה של האחות מן המנזר? שאלתי נרגש, האם היתה גבוהה מאוד ושותקת תמיד? לאן נעלמה? האם באה לארץ ישראל?

מי יודע? השיבה אמא. למה זה חשוב לך כל כך?

שתקתי.

הוסיפה אמא לספר:

זוכרת אני את שולחן השבת באותו ביקור בביתנו בקהיר קודם שנסע הרב לאפיפיור ברומא. אבא, חכם אהרן שוֵיקה, והגאון הרב אייזיק הרצוג נשאו־ונתנו ביניהם על סוגיה עמוקה, ובנו יעקב היה מעיר מפעם לפעם. הרב הרצוג אציל היה, וכל מילותיו מדודות במתינות. יעקב בנו השיב במהירות ובחריפות על שאלות סבא, מלא חן היה. הרב בחן את אחי הקטן ג'אקו, שבן אחת־עשרה היה, בשאלות חכמות. אני זוכרת שתי שאלות. האחת, האם אומרים בציבור יותר ימים הַלֵּל שלם או הלל בדילוג? ואם שלם, למה זוכרים יותר את ההלל בדילוג מאשר את כולו? והאחרת, איזו מצווה לא יכול היה אדם הראשון לקיים גם אילו רצה? אני ואחיותי הצצנו בהם מן הצד, מבוישות. על השאלה השנייה רציתי לקפוץ ולהשיב: כיבוד אב ואם. אבל אז סבא פתח בפיוט, כדרכו בכל ליל שבת. המילים נוגות היו, והנעימה מלאה געגועים. באותם ימים בחר סבא תמיד בַּפיוטים הנוגים, כל עצב העולם על שכמו:

רָם, אֱמֹר לְצַעֲרִי דַּיּוֹ!

וּתְחִי נַפְשִׁי וְתוֹדֶךָּ.

מָתַי, צוּרִי, תִּבְנֶה עִירִי

וְאֶשְׂמַח בְּבִנְיָנָהּ?

רָחוּם לָעַד,   

זְכֹר לִי אַהֲבָה

וּבְנֵה עִירִי

עַד מָתַי נֶעֱזָבָה?

ואז פתח את הפתיחה למָקאם:

דּוֹדִי וְרֵעִי, מְאֹד אֲהַבְתִּיךָ,

כַּאֲשֶׁר אֲהֵבוּךָ עֲלָמוֹת.

פְּתָחֶיךָ דָּפַקְתִּי,

נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי

שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת.

אָמַרְתִּי אֲשַׁוְּעָה בַּחוּץ,

אוּלַי תִּשְׁמַע קוֹלִי

מֵאַחַד הַמְּקוֹמוֹת.

לְךָ נִכְסְפָה נַפְשִׁי,

מַהֵר וּבְנֵה מִקְדָּשִׁי,

וּבוֹ אֶחֱזֶה נְעִימוֹת.

מתוך הפתיחה נכנסנו כולנו לפיוט מן הבקשות:

אֵ־ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן

הַשֵּׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן

עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן

כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ ה'

יָהּ זְכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵינוּ

נֵצַח יִשְׂרָאֵל מִצָּרוֹתֵינוּ גְּאָלֵנוּ

וּמִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵנוּ וְהַעֲלֵנוּ

אז שמעתי את הרב הרצוג מספר לסבא על הילדים היהודים שנעלמו במנזרים. נערה צעירה הייתי ושאלתי את אחיותי אָדֶל, איווֹן ואינֵס, בשקט:

על מה ולמה צריכים ילדים יהודים להסתתר?

הרב הבחין בי, מבין מעצמו מה אני מבקשת לשאול. פנה אלי ואמר מיד: בתי, על מה שעבר עַמנו בדורנו את שואלת, אֵין אִתָּנוּ יֹדֵעַ עַד מָה. מאמינים אנו, ויש והאמונה זוקקת שתיקה. כל התוכחה שבתורה נתקיימה בנו במלואה. כך נאמר: וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. ונאמר: יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן. בְּצֵל שַׁ־דַּי יִתְלוֹנָן. ולמה פירט משה בפרשת התוכחה את כל הפורענויות אחת לאחת? להעיד בישראל שכאשר תבוא התוכחה ותתקיים בנו כולה, ויקומו אנשים מרים ומיוסרים ויאמרו: איך הניח אלוקינו שכך יעשו בנו אויבינו? ואיֵה רחמיו הרבים? ומתוך צערם יכפרו בכול ויאמרו: עזב ה' חלילה את הארץ, אין אלוקים. נמצא שהפורענות לא זו בלבד שלא תשיבם בתשובה, אלא עוד תביא מי מהם לידי כך. לפיכך, כתבה תורה את כל מה שיבוא עלינו, פורענות אחר פורענות, כל אחת מהן קשה מחברתה, ומהן גזֵרות קשות ומרות, והודיעה לנו תורה שאין כאן מאיסה ונטישה, חלילה, אלא הֶסתר פנים יש כאן, ועוד תבוא עת פקידה. ועוד יותר נאמר: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר, שכפולה ומכופלת תהיה ההסתרה, שאף ההסתרה תהיה נסתרת. ונאמר: וְחִכִּיתִי לַה' הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ. ואמרו חכמים: אין לך שעה קשה בעולם מאותה שעה שאמר הקב"ה, וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא. ואף על פי כן, מאותה שעה וְקִוֵּיתִי לוֹ. וכי לא כך פייטתם עתה, אֵ־ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן?

 הסרט "רכבת ההצלה" מערוץ 2 שידורי רשת - לצפייה מלאה