למה אתם רואים צורות בעננים? מתוך 'אמנות החשיבה הצלולה'

אמנות החשיבה הצלולה הוא ספר בהיר, פשוט, מלא הפתעות, והוא ישנה את הדרך שבה אתם חושבים ויהפוך לחלוטין את דרך קבלת ההחלטות שלכם – בבית, בעבודה, בכל יום. עם דוגמאות כגון מדוע אסור לכם לקבל משקה חינם, או למה אתם צריכים לצאת מסרט שאתם לא אוהבים או מדוע אתם לא צריכים לראות חדשות - אמנות החשיבה הצלולה יעזור לכם להגיע – כמעט תמיד – להחלטה הנכונה.

למה אתם רואים צורות בעננים? 

אשליית המִקבּץ (Clustering Illusion)

ב‑1957 זמר האופרה השוודי פרידריך יוֹרגֶנסֶן קנה רשמקול, כדי להקליט את קולו. כשהקשיב להקלטה, הוא שמע לכל אורכה רעשים מוזרים, לחישות שנשמעו כמו מסרים על‑טבעיים. כעבור שנים אחדות הוא הקליט ציפור שיר. הפעם הוא שמע ברקע את הקול של אמו המנוחה לוחשת לו: "פְרִיד, פריד הקטן שלי, אתה שומע אותי? זו אמא". הדבר הזה עשה את שלו. יורגנסן עשה פנייה של 180 מעלות בחייו והקדיש את עצמו לתיקשור עם המתים באמצעות הקלטות.

ב‑1994, דיאן דיסֶר חוותה גם היא אירוע שלא מן העולם הזה. אחרי שנגסה בפרוסת טוֹסְט והניחה אותה בחזרה על הצלחת, היא הבחינה בפנים של הבתולה מרים על הפרוסה. היא הפסיקה מייד לאכול ואִחסנה במיכל פלסטיק את המסר האלוהי (פחות בִּיס). בנובמבר 2004 היא הוציאה למכירה פומבית באי.בּיי את הפרוסה, שנשמרה במצב די טוב. מנת לחמה זיכתה אותה ב‑28 אלף דולר.

ב‑1978, אשה מניו מקסיקו חוותה חוויה דומה. הנקודות המושחרות בטורטייה שלה דמו לפנים של ישועַ. התקשורת הסתערה על הסיפור, ואלפי אנשים נהרו לניו מקסיקו לראות את המושיע בדמות בּוּריטוֹ. שנתיים לפני כן, ב‑1976, הלוויין של החללית "ויקינג" צילם תצורת סלע, שגבוה מלמעלה נראתה כמו פני אדם. ה"פנים על מאדים" זכו לכותרות ראשיות בכל העולם.

ואתם? ראיתם פעם פנים בעננים או, קווי מתאר של חיות על פני סלעים? ברור. זה נורמלי לגמרי. המוח האנושי מחפש תבניות וכללים. למעשה, הוא לוקח את העניין צעד אחד קדימה: אם הוא לא מוצא תבניות מוכרות, הוא פשוט ממציא אותן. ככל שהאות פחות ממוקד, כמו רעש הרקע בסליל ההקלטה, קל יותר למצוא בו "מסרים נסתרים". 25 שנים אחרי חשיפת ה"פנים על מאדים", החללית "מַרְס גלוֹבּל סרְוֶויוֹר" (Mars Global Surveyor) שלחה אל כדור הארץ תצלומים צלולים ובהירים של תצורות הסלע: הפנים האנושיות המרתקות התפוגגו לנפולת של כמה סלעים עתיקים על מדרון.

הדוגמאות השטחיות האלה גורמות לאשליית המִקבַּץ להיראות לא מזיקה. אבל היא כן. תחשבו על שוקי הכלכלה, שפולטים מבול מידע בכל שנייה. חבר סיפר לי, תוך חיוך מאוזן לאוזן, שהוא גילה תבנית בים המידע: "אם אתה מכפיל את אחוז השינוי של מדד דאו ג'ונס באחוז השינוי של מחיר הנפט, תדע יומיים מראש על עליית מחיר הזהב". במילים אחרות, אם מחירי המניות והנפט עולים או נופלים ביחד, מחיר הזהב יעלה אחרי יומיים. התיאוריה שלו עבדה היטב במשך שבועות אחדים, עד שהוא התחיל להמר ולהשקיע בסכומים יותר ויותר גדולים ובסופו של דבר בזבז את החסכונות שלו. הוא הרגיש בתבנית במקום שלא היתה קיימת בו שום תבנית.

oxxxoxxxoxxxoooxooxxoo. האם הרצף הזה אקראי או מתוכנן? הפרופסור לפסיכולוגיה תומאס גילוביץ' (Gilovich) שאל מאות אנשים מה התשובה. רובם לא רצו להאמין שהרצף שרירותי. הם הניחו שחייבת להיות איזו חוקיות מאחורי סדר האותיות. טעות, הסביר גילוביץ', והצביע על קוביית משחק: בפירוש אפשר לקבל ארבע פעמים ברצף אותו המספר - דבר שהרבה אנשים רואים בו משהו מרתק. נראה שיש לנו בעיה להשלים עם זה שאירועים כאלה יכולים לקרות פשוט באקראי.

בזמן מלחמת העולם השנייה הגרמנים הפציצו את לונדון. בין השאר, הם השתמשו בטילי V1, סוג של מזל"ט שמנווט את עצמו. אחרי כל התקפה, הלונדונים המבועתים סימנו בקפידה על המפות את האזורים המופצצים: הם חשבו שגילו תבנית, ופיתחו תיאוריות על השאלה מהם החלקים הכי בטוחים בעיר. אלא שאחרי המלחמה, הניתוח הסטטיסטי אישר שההתפלגות היתה אקראית לחלוטין. היום ברור למה: מערכת הניווּט של טילי V1 היתה מאוד לא מדויקת.

לסיכום: כשזה מגיע לזיהוי תבניות, אנחנו רגישים יתר על המידה. כדאי להחזיר לעצמכם את הספקנות. אם נדמה לכם שגיליתם תבנית, תחשבו על כך בהתחלה בתור מקריות טהורה. אם היא נראית טובה מכדי להיות אמיתית, חפשו מתמטיקאי, ותנו לו לבחון את הנתונים בצורה סטטיסטית. ואם החלקים הפריכים בפַּנְקֵייק שלכם מתחילים להיראות דומים להפליא לפנים של ישועַ, תשאלו את עצמכם: אם הוא באמת רוצה לחשוף את עצמו, למה הוא לא עושה את זה בכיכר המרכזית בבית‑לחם, או ב‑CNN?