איינשטיין - אחד הסיפורים הגדולים בתולדות המדע

פרופ' חנוך גוטפרוינד

אלברט איינשטיין הצטרף לתנועה הציונית ב-1919, ומייד התגייס לקידום הרעיון של הקמת אוניברסיטה עברית בירושלים. הוא הפך לבעל בריתו של חיים ויצמן בתוכנית להקנות למפעל זה עדיפות גבוהה ביותר. עם הקמת האוניברסיטה ב-1925 הוא נמנה עם חבר הנאמנים שלה והיה יו"ר המועצה המדעית בשנותיה המעצבות. למרות חילוקי דעות חריפים שהיו לו עם הנהלת האוניברסיטה, שהובילו להתפטרותו מתפקידיו, נאמנותו לאוניברסיטה העברית לא פגה, והוא נתן לכך ביטוי חמש שנים לפני מותו, בצוואה שכתב ובה הצהיר: "חפצי האחרון הוא כי כל נכסַי... יועברו לאוניברסיטה העברית וייהפכו רכושה הבלעדי, להשארתם בידיה או להעברתם לאחר - הכל לפי החלטתה של האוניברסיטה והאינטרס שלה". נכסיו של איינשטיין היו נכסים אינטלקטואליים בלבד, והם מרכיבים היום את ארכיון איינשטיין באוניברסיטה העברית, שהוא אוצר תרבותי בעל חשיבות עליונה לאנושות. הארכיון מכיל כשמונים אלף מסמכים השופכים אור על תפיסת עולמו של איינשטיין, על פעילותו המדעית, על פעילותו הציבורית ועל חייו הפרטיים (באתר האינטרנט של הארכיון, www.alberteinstein.info, מתאפשרת בין השאר גישה למסמכים סרוקים).

תהילתו של אלברט איינשטיין נגזרת מהישגיו במדע, ויחד עם זאת היתה הערכה רבה לאישיותו גם מחוץ לעולם הפיזיקה. בהופעות ציבוריות, במאמרים ובהתכתבות עם בני דורו הוא הביע את דעתו על כל הנושאים החשובים שהיו על סדר היום של האנושות במחצית הראשונה של המאה העשרים. הישגיו המדעיים, תפיסות העולם שלו על דת ומדע, העמדות שנקט בנושאים גיאופוליטיים, פעילותו הציבורית הענפה, הזדהותו עם גורל העם היהודי, פעילותו למען הקמת האוניברסיטה העברית וחייו הפרטיים - כולם משתלבים לכלל מסכת חיים אחת המציבה אתגר בפני כל מי שנוטל על עצמו לכתוב על איינשטיין לקורא המשכיל שאיננו מקצוען במדע. לא מעטים עשו זאת בעבר, במידות שונות של הצלחה.

וולטר אייזקסון הביא עימו לכתיבת הביוגרפיה של איינשטיין שלושה דברים שסייעו לו להצליח במשימה: הוא התנסה בכתיבת ביוגרפיות - בין השאר על בנג'מין פרנקלין (2003) - שנעשו לרבי-מכר עם הופעתן; הוא נעזר באנשי מדע בולטים, שהדריכו אותו בנבכי המושגים והרעיונות בעבודתו המדעית של איינשטיין; והוא הסתייע באנשי ארכיון איינשטיין ובעורכי המהדורה המדעית המודפסת של המסמכים בארכיון. אייזקסון הוא הביוגרף הראשון של איינשטיין שזכה לגישה אל אוסף מכתבים רחב היקף הנמצא בארכיון איינשטיין ואשר נחשף לציבור רק ב-2006. האוסף הזה מכיל התכתבות עם אישתו הראשונה ועם בניו, אחרי הפירוד בין בני הזוג, ומכתבים רבים ממנו אל אישתו השנייה. המכתבים האלה שופכים אור חדש על חייו הפרטיים, והדבר בא לידי ביטוי בביוגרפיה שלפנינו.

ההישג הגדול של אייזקסון הוא יכולתו לתאר את עבודתו המדעית של איינשטיין בצורה תמציתית ומובנת ככל האפשר, לא כפעילות העומדת בפני עצמה, אלא כמשולבת בכל המרכיבים האחרים של חייו ושל תפיסת עולמו. ייתכן שהקורא שאין לו רקע מדעי לא בקלות יבין את כל הפרטים בפרקים העוסקים בהישגיו המדעיים, אבל בשום אופן לא הייתי ממליץ לוותר על המאמץ ולדלג עליהם. גם הפרקים האלה נקראים כמו רומן מותח. הם מציגים את איינשטיין כאדם שאין לו מחויבות לשום סמכות ולדעות מוסכמות, לא במדע ולא בכל תחום אחר שבו התבטא. והם מדגימים את העיקרון המיוחס לו, שהסקרנות והדמיון חשובים מן הידע.

סיפור חייו של איינשטיין הוא אחד הסיפורים הגדולים בתולדות המדע. הביוגרפיה שכתב אייזקסון היא מופת של כתיבה מדעית המציגה את הסיפור הזה בצורה אמינה, רחבה ומרתקת.

פרופ' חנוך גוטפרוינד

סתיו 2011

* פרופ' חנוך גוטפרוינד, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית, הוא האחראי האקדמי על ארכיון איינשטיין שבאוניברסיטה העברית, וממונה מטעמה על הטיפול בקניין הרוחני של אלברט איינשטיין.