ניסים באים בכל הגדלים והצורות, אבל אני לא בטוח שהם קטנים ופרוותיים כמו ליידי גאגא

מוזר מה נראה לאנשים כמו נס. אחרי "התאונה הקטנה" של אבא שלי, סבתא אמרה, "ג'ו, זה שלא הרגת את עצמך זה נס קטן". אבל זה לא היה נס קטן, זאת היתה אַיילין מהמספרה, ושום דבר באַיילין לא היה קטן או ניסי. אם היא לא היתה מטיילת עם ליידי גאגא, הכלבה שלה, בדיוק באותו רגע, היא לא היתה רואה את רכב חלוקת הדואר של אבא מידרדר במורד הגבעה וצועקת לו לזוז. אז כמו שאמרתי – לא נס, פשוט עיתוי מוצלח. טוב נו, סוג של מוצלח. הוא בכל זאת שבר רגל.

גברת ווֹקֶר, המורה שלנו, אמרה פעם שאם היא תצליח לגמור את השנה בלי לחנוק אף אחד מאיתנו זה יהיה נס. בסוף כיתה ה' כל התלמידים בכיתה שלי עדיין היו בחיים... לפחות ככה נראה לי. דילֶן קָטָנוֹ נעלם באמצע המחצית הראשונה, אבל שמעתי שהוא חזר ליפן. בכל מקרה מה שאני מנסה להגיד זה שגברת ווֹקר טעתה. לא לחנוק שום תלמיד מכיתה ה'3 זה לא נס, גם אם היינו חבורת פרחחים.

בימי קדם ניסים היו הרבה יותר גדולים, אפילו שאי-אפשר לדעת אם הם באמת קרו. פעם צ'רלי, בן ואני ניסינו לחלוק מנה של דגים מטוגנים וצ'יפס מהמסעדה של מַרְלי. הניסיון הזה העמיד את החברות שלנו למבחן, אפילו שהמנות שם ממש גדולות. לא ברור לי איך בחור בשם ישו הצליח לחלוק שלושה דגי בקלה וחתיכת לחם עם 5,000 אנשים. אני מתאר לעצמי שאנשים רצו להאמין שזה קרה.

אבא אומר שאנשים אוהבים סיפור טוב, ושאם זה משמח אותם אין סיבה לבלבל אותם עם העובדות. אני מתאר לעצמי שזה מה שקרה בוֵויילס הקיץ. אנשים ראו מה שהם רצו לראות. והם רצו לראות ניסים.

אם הייתם שואלים אותי בתחילת יולי מה אני חושב על זה, הייתי אומר לכם שהאמת חשובה. שעובדות הן דבר חשוב. עובדות היו אז פחות או יותר הדבר שהכי אהבתי. יש ילדים שאוספים קלפי פוקימון, יש כאלה שאוספים מדבקות. אני אוסף עובדות. ברגע שאתם לומדים עובדה מסוימת, היא שלכם לתמיד. היא לא יכולה לעזוב אתכם, ואף אחד לא יכול לקחת אותה מכם. אבל בקיץ הזה ראיתי נס אמיתי, והוא גרם לי לפקפק בכל מה שהכרתי עד אז.

 

פרק 1

אתם כנראה צריכים להכיר קצת את בן וצ'רלי כדי להבין איך הם נקלעו לכל הסיפור הזה

 

הקיץ היה אמור להיראות ככה – בן היה אמור לטוס לארצות הברית עם אבא שלו ועם האמא החורגת החדשה שלו, בֶּקי; צ'רלי היה אמור לנסוע לאיזו חוות טבעונים עם ההורים שלו; ואני הייתי אמור להתבטל בבית עם אבא וסבתא. אבל שום דבר מזה לא קרה.

הייתם חושבים שבן הוא המרוויח הגדול, אבל זה כי לא פגשתם את בֶּקי. אפילו דיסני ווֹרְלד לא היו מצליחים לפצות על הקיום שלה. סבתא אמרה שהיא כבר פגשה נשים כמוה. אני לא יודע מי היו הנשים האלה או איפה היא פגשה אותן, אבל קיבלתי את הרושם שסבתא לא מחבבת אותה.

במסיבת הסיום, ביום האחרון של כיתה ה', שרנו גרסה ממש צעקנית של "אני צועד עוד צעד בעולם". ואז גברת ווֹקר איחלה בהצלחה לנו ולמורים שלנו בעתיד ושלחה אותנו לחצר לחכות להורים שיאספו אותנו. היא נראתה גמורה. במסיבה עצמה בן דחף חבילות מֶנטוס לתוך בקבוק קולה, והיה פיצוץ אדיר. הוא אמר שהוא לא ידע שזה יקרה אבל כולנו ידענו שזה שקר, כי במסיבת סיום של כיתה ד' עשתה את זה איזו אישה אנרגטית בטייץ עם פסים שענדה תג ועליו המשפט אני אוהבת מדע.

היה לי אישור ללכת הביתה לבד כי אבא לא היה יכול לנהוג אחרי התאונה שלו, ולסבתא היה אסור לנהוג אחרי שהיא התנגשה באנדרטה במרכז העיר. אני חושב שהרופא אמר שזה בגלל שיש לה גְווַאקַמוֹלי בעיניים – שזה מוזר, כי היא אף פעם לא הסכימה לטעום אוכל שהוא לא אנגלי (היא גם לא יכלה להסיע אותי הביתה כי בשלב ההוא היא כבר לא היתה בחיים, אבל אז עוד לא ידעתי את זה. אני מספר לכם את זה עכשיו כדי שתהיו מוכנים לקטע העצוב שיבוא).

בן, צ'רלי ואני יצאנו משער בית הספר – אני הייתי בדרך למכולת לקנות שקית נאצ'וס כמו בכל יום אחרי בית ספר – בדיוק כשבֶּקי, האמא החורגת החדשה של בן, התקרבה ברֵיינְג' רוֹבֶר החדש שלהם ופתחה את החלון. היא לבשה חולצה עם מחשוף עמוק, שעליה סבתא בטח היתה אומרת שהיא "הדרך שלה למשוך תשומת לב".

"הַיי בנים!" היא חייכה וחשפה מלא שיניים. האמת היא שיש לי עובדה מעניינת על שיניים – אולי כדאי שתכתבו את זה, זה ממש טוב. לאדם בוגר יש שלושים ושתיים שיניים. בממלכת החיות זה לא כזה הרבה. רוב האנשים חושבים שלכרישים יש הכי הרבה שיניים אבל הם טועים. לשבלול הגינה יש יותר מ-14,000 שיניים. אפילו לבֶּקי אין כל כך הרבה.

צ'רלי שרק ואמר משהו מביך כמו, "האמא החדשה שלך מהממת!"

בן לא אהב את זה, אז הוא תקע לצ'רלי מרפק – אבל לא חזק. בן חושב שלצ'רלי אין מעצורים. הוא פשוט פולט כל מה שעולה לו לראש. אני חושב שבן צודק.

בכל מקרה, בֶּקי הניפה את השיער הבלונדיני הארוך שלה והרימה את משקפי השמש העצומים שלה. "בוא תיכנס, בן, אני לוקחת אותך להסתפר לפני החופשה. אתה נראה מוזנח."

בן לא נראה מוזנח. יש לו רעמה מתנופפת ממש מגניבה. לפעמים אפילו יש לו פסי זיגזג או כל מיני צורות אחרות מגולחות בצדדים. נראה שהבנות אוהבות את זה. טוב, הן אוהבות את זה יותר מהתספורת עם הפוני העקום שסבתא עשתה לי במספרי זיגזג. גם בזה היא האשימה את הגְווַאקמוֹלי.

אין ספק שבן התעצבן מההערה הזאת. הוא מתייחס לשיער שלו די ברצינות. הוא דחף את הידיים שלו לכיסים ומלמל לעצמו כדי שבֶּקי לא תשמע, אבל אני שמעתי מה הוא אמר. "היא לא האמא החדשה שלי. היא אפילו לא משפחה."

בֶּקי לא אהבה שמעכבים אותה. הפנים שלה קצת התכערו, והיא צעקה, "בנג'מין!"

הוא מלמל, "קוראים לי בן," ונראה שהוא הולך ומתכווץ.

כולם יודעים שהוא לא אוהב שקוראים לו בנג'מין. אבל לא נראה לי שלבֶּקי היה אכפת מה בן אוהב, כי היא גלגלה את העיניים ואמרה, "מה שתגיד, בנג'מין, פשוט תיכנס לאוטו. אנחנו נאחר."

צ'רלי ואני החלפנו מבטים בזמן שבן התיישב במושב האחורי וטרק את הדלת. ואפילו שידעתי שהוא יהיה בדיסני ווֹרְלד, ריחמתי עליו.

בֶּקי צפרה וכנראה שכחה שהיא כועסת, כי השפתיים האדומות הגדולות שלה נמתחו לעוד חיוך ענקי. היא צעקה דרך החלון, "שיהיה לכם קיץ נפלא, בנים!" ואז הם יצאו לדרך בחריקת צמיגים.

אחרי שהמכונית שלהם נעלמה מעבר לפינה, צ'רלי פלט אנחה עמוקה ואמר, "איזה כיף לבן. אמא שלו נראית ממש מקסימה."

לזה התכוונתי כשאמרתי שלצ'רלי אין מעצורים ושהוא פשוט פולט כל מה שהוא חושב. נעצתי בו מבט זועם ואמרתי, "צ'רלי, אנחנו שונאים את בֶּקי. זוכר?"

הוא ניפח את הלחיים. "אני יודע, אני יודע, אבל–"

"בלי אבל."

אחרי זה הוא שיכנע אותי לוותר על הנאצ'וס וללכת איתו לאכול עוף מטוגן. הוא אמר שהוא רוצה "סעודה אחת אחרונה" לפני שהוא נוסע לחוות החופש לסבול בחופשת ניקוי הרעלים השנתית של משפחת אנדרסון. אמא של צ'רלי נהייתה טבעונית לפני שלוש שנים, ומאז הוא לא הפסיק להתבכיין ולספר איך זה הרס לו את החיים.

הוא הזמין דלי ענקי של עוף מטוגן בסגנון טקסס, ובזמן שניקה את העצמות הוא לא הפסיק להתבכיין על הקיץ הגרוע שמחכה לו ב"ילדים בריאים = ילדים מאושרים" שבו הוא יוכל לאכול רק אבוקדו.

הלוואי שידעתי אז מה באמת עומד לקרות, כי ככה הייתי יכול לקטוע את רצף היללות הזה. אבל לא ידעתי, אז הקשבתי לתוכניות שלו לתפור כיס פנימי בפיג'מה כדי להחביא ממתקים ולהגניב תפוצ'יפס לשק השינה, וכל הזמן הזה לא הפסקתי לחשוב שהקיץ שלי עומד להיות הרבהההה יותר גרוע משלו.