זה קרה בשעות הראשונות של השחר... בבוקר חורפי שנראה בדיוק כמו כל הבקרים.
משמים אפשר היה להבחין עדיין בירח הכסוף המציץ מלמעלה ומאיר את הגגות של עכבריה, עיר העכברים...
ואני ישנתי לי בשלווה גמורה תחת השמיכות במיטתי החמימה, מרעים נחירות להנאתי.
אבל לפתע... לפתע צלצל הטלפון.
דרינג, דרינג!
ירדתי מהמיטה רדום כולי והנחתי את כפות רגלי על השטיח העשוי פרוות חתול סנתטית. הרמתי את השפופרת.
"הלו! סטילטון מדבר, ג'רונימו סטילטון!"
מהצד השני, קול שבאופן מוזר נשמע לי מוכר, הרעים באזני: "להתעורר!"