ספרי עליית הגג | מֶנוֹן, לָכֶס - אפלטון



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"הוא שלף את הסכין, הסתובב להסתכל בשאר החדר וציפה תוך כדי כך לחטוף כדור בראש, אבל החדר היה ריק."

קרוֹנוֹס
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
קטלוג
מֶנוֹן, לָכֶס
מֶנוֹן, לָכֶס

תעודת זהות

תרגום מיוונית עתיקה: שמעון בוזגלו
עיצוב עטיפה: סטודיו מיכל ודקל
דאנאקוד:3622466
תאריך הוצאה: 2013 / 12
פורמט: x ס"מ
כריכה: אחר
מספר עמודים: 151
מחיר: 88 ש"ח

מֶנוֹן, לָכֶס

אפלטון

שני דיאלוגים

מֶנוֹן, לָכֶס הוא הספר ה 11 והאחרון הרואה אור בסדרת "פילוסופיה" שבעריכת יהודה מלצר. בסדרה יצאו לאור ספרי פילוסופיה קלאסיים בתרגום עברי חדש ועדכני, ספרים שהם חובה לכל מי שמתעניין בפילוסופיה ולאוהבי הקריאה בכלל.

 

מֶנוֹן, לָכֶס רואה אור כ- 60 שנה אחרי התרגום העברי האחרון ועבודת התרגום של שמעון בוזגלו בהירה וקולחת.

 

שני הדיאלוגים הם דוגמה מאלפת לאופן ולמבנה נכון של קיום דיאלוג והשיחה בין הדוברים זורמת: האחד אומר, השני מגיב לדבריו; האחד שואל השני עונה וכל אחד מהם מתייחס לדבריו של רעהו ולא מבקש להגיד רק את מה שחשוב לו. גם אם אין הסכמה או אם מגיעים למבוי סתום, הדיאלוגים בספר, גם הפשוטים שביניהם, ממחישים את הבסיס לחקירה הפילוסופית האמיתית.

 

הדיאלוגים עוסקים בהגדרת המושג "אומץ" - לא רק אומץ פיזי או אומץ של גיבורים אלא אומץ בכל תחומי החיים. מהו אומץ? איך אפשר להגדיר אותו? האם יש הבדל בין אומץ של נשים לגברים או בין ילדים למבוגרים?

נושא נוסף הוא עניין הלמידה. מהי למידה? האם היכולת ללמוד קיימת בכל אחד מאיתנו ורק צריך "להאיר" ולכוון אותה? האם כשנדע ללמוד נוכל לעשות כל דבר שנרצה?

ולבסוף עוסקים הדיאלוגים במידה הטובה – למה אדם צריך לשאוף, מה כדאי לו לפתח בחיים ומהו הדבר שראוי לו לחיות בשבילו? האם מידה טובה היא החיים הטובים? מה הקשר בין אושר והנאה לבין התפתחות אישית?  מדוע הנאה ששואבת את כוחה מגורמים חיצוניים היא תמיד מוגבלת? ואיך יכול האדם להנות באמת רק בזכות עצמו?

 

סוקרטס, שלא השאיר לנו דבר כתוב, הוא הגיבור של רוב הדיאלוגים שכתב תלמידו הגאוני אפלטון – הוא המשוחח, השואל, המלמד-מיילד, המרגיז, המצטנע.

לָכֶס הוא הדיאלוג הראשון שבו אפלטון לא מתאר לנו את הדרמה של חיי סוקרטס ומותו.

מֶנוֹן הוא הדיאלוג המובהק שבו אפלטון מציג את שיטת המיילדוּת של סוקרטס, ובו הוא כבר מפזר זרעים של רעיונות פילוסופיים שיעסיקו אותו כל חייו. והם יעסיקו את הפילוסופיה המערבית לדורותיה.

 

ביקורות

" התרגום של שמעון בוזגלו לדיאלוגים של סוקרטס הופך את המשנה האפלטונית לנגישה אפילו הנבונים ורמי המעלה באתונה בתקופה הקלאסית, כ־400 לפני הספירה, לא שיערו בנפשם שאפלטון, עלם בן טובים חסון גוף, יתפוס מקום של כבוד בשורה הראשונה של הוגי הדעות של האנושות. כמעט כל מה שאפלטון כתב היה בצורת דיאלוגים־שיחות, ואת רוב הדמויות שהוא כתב עליהן אפשר לזהות, וגם את הרקע: ביתו של איש עשיר, משתה יין, אולם התעמלות, טיול בשביל סובב העיר. דמות אחת מופיעה דרך קבע כמעט בכל הדיאלוגים - סוקרטס, מורו הנערץ של אפלטון. קשה לקבוע אם הדיאלוגים הם תעתיק מדויק של שיחות שניהל סוקרטס ההיסטורי, או שאפלטון שירבב לתוכן דעות משלו.  אביו של סוקרטס היה פסל, ואמו מיילדת. הוא עצמו התפרנס מסיתות אבנים וממתן שיעורי רטוריקה ופילוסופיה. הוא היה מכוער - אפו פחוס, עיניו בולטות ושפתיו עבות.  באמצעות שאלות פשוטות מאלץ סוקרטס את בן שיחו להבין מושגים לעומקם, ולהכיר במגבלות הידע. הוא מתנשא, אירוני, מקניט ומרגיע לסירוגין את בן שיחו. והכל כמעטפת למבנה אדיר של רעיון שזור ברעיון, של מחשבה הנובעת מרעותה. ב"מנון, לכס" מופיעים שני דיאלוגים מפורסמים. בראשון משוחחים סוקרטס ומנון, בן אצולה עשיר ויפה תואר מתסליה. השניים דנים ב"מידה הטובה" (ביוונית: ארטה), שם קיבוצי למכלול תכונות חיוביות כאומץ, מתינות וצדק. הדיון גולש לתובנות מתמטיות, למקורות הידע האנושי ולהישארות הנפש. בדיאלוג השני מתעמקים סוקרטס ובני שיחו בטכניקות פדגוגיות, ובשאלה - אומץ, מהו? היוונית העתיקה, על מושגיה המופשטים ועל הקשר המובנה בה בין המסמן והמסומן - הווי אומר, בין המילה הנשמעת ובין מה שעולה ברוחנו עם השמיעה - רחוקה מהעברית כרחוק מזרח ממערב. הקורא הישראלי המשכיל אינו מצוי לא בעולם הרוחני ולא בהווי היומיום של אתונה בתקופה הקלאסית.  עם כל הבעיות הללו התמודד המתרגם שמעון בוזגלו בהצלחה; תרגומו ישיר מיוונית עתיקה, ולא משפת ביניים כאנגלית. כמשורר הרגיש לשפה, וכמומחה ביוונית עתיקה, הצליח בוזגלו להתאים באלגנטיות מילים עבריות למונחים היווניים. אפלטון מבחין בין "דוקסה", שאותה מתרגם בוזגלו ל"דעה", ובין "אפיסטמה" המתורגמת ל"ידיעה". הדעה, אפילו נכונה, נמצאת בדרגת ודאות נמוכה מהידיעה. בוזגלו אינו מסתפק בתרגום מדויק ומרתק. הוא מקדים לכל קטע הסבר קצר, מתאים לעולם המושגים המודרני. אפשר לדמות את המשוחחים כניצבים על במה; הזרקור מופנה לפרשן הניצב בפינה - בוזגלו מסביר, מסכם ומעשיר את הדיאלוג הסוקרטי. אף הערות השוליים שכתב עומדות בזכות עצמן, והן חומר קריאה מהנה.    "


ד'ר אריאל אוקסהורן, ישראל היום

" הספר מוגש לקורא המודרני בצורה מושלמת שצריכה לשמש כסטנדרט לפיו יוצאו לאור כל הכתבים העתיקים ששייכים לתרבות העולמית.  "


ירין כץ, קורא בספרים

קריאה נוספת

חייו ומותו של סוקרטס
המתיקות שאחרֵי
הפילוסופים הגדולים
חוק, חירות ומוסר