תיוגים עצמיים ושל אחרים. שאול אריאלי רגע לפני הבחירות | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"על החטאים המבישים באמת אנחנו מעדיפים לשתוק. במסעדה האנושית מוגשים בעיקר זנבות. מי שיתבונן בזנב ולא ימהר מדי לנעוץ בו את שיניו, יוכל ללמוד לא מעט על הגוף האפל שממנו ניתק."

שבעת החטאים
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
תיוגים עצמיים ושל אחרים. שאול אריאלי רגע לפני הבחירות

תיוגים עצמיים ושל אחרים. שאול אריאלי רגע לפני הבחירות


 

שאול אריאלי, שספרו החדש "גבול בינינו וביניכם" רואה אור השבוע, קורא לכם לא לוותר  לפוליטיקאים ולעצמכם, ולבדוק שוב את האופן בו אתם מתייגים את ה"שמאל" וה"ימין".

 

"רצונן של רוב המפלגות להימנע ממסרים ברורים ומחייבים בנושא המדיני, כמו גם רמת הקשב הנמוכה שהציבור מקצה לכך, הולידו סיסמאות חלולות להחריד שיכולות להתאים לקמפיינים כמעט בכל תחום של חיינו. מגוחך אף יותר השימוש הערטילאי וחסר כל פשר במושגים ימין, מרכז ושמאל ביחס לעמדות המפלגות בתחום המדיני, אשר גולש לתיוגם של מוסדות ממלכתיים וארגונים של החברה האזרחית.

 

כדי להבין את החלוקה הזאת עלינו להכיר את העמדות ותפישות היסוד של הצדדים בתחום המדיני ומעבר לו, שהינן תוצר של התשובות לשאלות הבאות:

 

מהי הציונות שלאורה כל צד רוצה לחיות - חילונית או דתית? מה היא המדינה - ארגון המודרני שמבטיח את קיומו והגדרתו העצמית של העם היהודי בארצו, או שלב ביניים בדרך לכינונה של מלכות דוד? מה היא הדמוקרטיה - ערך יסוד והמשטר המועדף במדינה היהודית, או שלב ביניים בדרך לכינון הסנהדרין? האם היא שלטון הרוב תוך שמירת זכויות הפרט והמיעוט, או רצון הרוב בלבד? האם המוסדות הנבחרים של המדינה רשאים להחליט גם ביחס לגבולות ארץ ישראל, או שאלו נתונים מתוקף ההבטחה האלוהית, ולכן כל החלטות ממשלה המבקשות להחזיר או לוותר על שטחים אינן לגיטימיות מיסודן? מה נותן תוקף לקניין - רישום מקרקעין חוקי או ההבטחה האלוהית שחלק מוסיפים לה את הציווי "להוריש את הארץ מיושביה"?

 

מה מעמדה המשפטי והבינלאומי של ישראל - חלק ממשפחת העמים המכבד את החלטות מועצתה או התנהלות לפי המוטו "או"ם שמום" ו"עם לבדד ישכון"? מה עתידה של ישראל במזרח התיכון - "דירה בבית משותף" או "וילה בג'ונגל"? מהו מעמדו של המיעוט הערבי - חלק מחברה פלורליסטית או "גיס חמישי"? מה עתידם של הפלסטינים בשטחים - מדינה עצמאית לצדה של ישראל – המשך חיים תחת שליטה ישראלית תוך עידודם למצוא "עתיד טוב יותר" בירדן? מה עתידה של ירושלים - בירה מוכרת בהסדר קבע המשתרעת על פני 70% מירושלים המאוחדת ובעלת רוב יהודי מוחלט, או בירה ענייה שסועה ובעלת רוב ערבי שכולה לכאורה בשליטתנו "לנצח נצחים"?

 

בעזרת התשובות אולי נוכל לתת פשר לתיוגים העצמיים ושל האחרים. התיוג "שמאל" לרוב ניתן לאלו שתמכו בפתרון של שתי מדינות לאום על בסיס החלטות האו"ם, כדי לקיים ישראל דמוקרטית ובעלת רוב יהודי. אך כיום, כל אלו שבחרו בחלק השני של רוב התשובות שלעיל, מקפידים, בהקשר שגוי, להוסיף למונח "שמאל" את המלים רדיקלי או קיצוני. עמדותיהם ביחס לדמוקרטיה ולשלטון החוק מסבירות גם מדוע תווית זו הודבקה לבית המשפט העליון ולפרקליטות המדינה, אשר לדעתם אינם קשובים "לרצון האומה" ול"החלטת הבוחר".

 

"ימין" הם אלו המייחסים לעצמם את האחריות לביטחון המדינה מתוך תפישה הגורסת ש"ישראל חזקה" וכוחנית מבטיח שהיא גם צודקת. הימין נהפך גם הוא על ידי הצד השני ל"קיצוני" או "משיחי" שעה שהוא מכריז על ארץ ישראל השלמה. זאת, מבלי לקיים את ההבחנה הנדרשת בין חסידי טבנקין לחסידי ז'בוטינסקי לכאורה, ובין שניהם לחסידי הרב קוק המבקשים לממש את ההבטחה האלוהית הרחבה אף מא"י המנדטורית. "מרכז" הם אלה שמשייכים לעצמם את "שביל הזהב", אך קרוב לוודאי רובם בחרו שלא להכריע ברוב השאלות העומדות לפתחם.

 

אז אולי הגיע הזמן לתבוע מהמפלגות השונות לענות לשאלות הללו, ולהפסיק להציף אותנו ב"היגיון הצרוף" של "משהו חדש" (הבית היהודי), "אסון או שלום" (התנועה), או של "שמאלנים הביתה" (מרצ), משום ש"יש עתיד" (יאיר לפיד) ל"ישראל חזקה" (ליכוד). "

פורסם בעיתון "הארץ"