הברון מינכהאוזן מטייל בעולם | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"אתה רב המרצחים האולטימטיבי, האיש שמטיל אימה על האויבים ועל בעלי הברית שלו, האיש שיכול להתחיל מלחמות ולסיים אותן, האיש שהוא הנשק הקטלני והסודי ביותר של המערב... אתה סְפַּרְטָן."

מגידו
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
הברון מינכהאוזן מטייל בעולם

הברון מינכהאוזן מטייל בעולם


ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן הן חלומו של כל מטייל. הנה הצצה לפרק שמתחיל בהפלגה
" ליוויתי את רב-החובל, לא כקצין אלא כידיד אישי. כאשר הגענו לקו רוחב צפוני גבוה, השקפתי על העצמים סביבנו במשקפת שהצגתי בפניכם במסגרת הרפתקאותי בגיברלטר. נדמה היה לי שאני רואה שני דובים לבנים גדולים, בעיצומה של פעילות אלימה, על גוש קרח גבוה במידה ניכרת מן התרנים, במרחק כחצי ליג. נטלתי מייד את הרובה שלי, תליתי אותו על כתפי וירדתי אל הקרח. כאשר הגעתי אל הפיסגה, מעקשי השטח גרמו לכך שהתקדמותי אל החיות היתה מציקה ומסוכנת באופן שתִלאה הלשון מלתאר: לעיתים עמדו בדרכי בורות פעורים איומים, שנאלצתי לדלג מעליהם; במקומות אחרים היו פני השטח חלקים כמראָה, ואני מעדתי ללא הרף. כשהתקרבתי די הצורך אל שני הדובים, גיליתי שהם רק משחקים. התחלתי מייד לחשב את ערך עורותיהם, שכן כל אחד מהם היה גדול כמו שור מגודל. למרבה הצער, ברגע שכיוונתי את הרובה החליקה רגלי, נפלתי על גבי, ועוצמת המכה נטלה ממני את חושי כליל למשך כמעט חצי שעה; משהתאוששתי, שערו בנפשכם את הפתעתי כשגיליתי כי אחת מאותן חיות שתיארתי זה עתה הפכה אותי על פני, וזה עתה אחזה במותני מכנסי שהיו אז חדשים ועשויים מעור. הוא התכוון ללא ספק לגרור אותי ברגלי, אלוהים יודע לאן. באותו רגע שלפתי את הסכין הזה [הברון מראה אולר גדול] מכיסי, הנפתי אותו לעבר אחת מרגליו האחוריות וקצצתי שלוש מבהונותיו; הוא שמט אותי מייד ושאג שאגה נוראה. כיוונתי את הרובה שלי ויריתי בו בעודו נמלט; הוא נפל מייד. רעש הכלי עורר כמה אלפים מאותם דובים לבנים, שישנו על הקרח במרחק כחצי מיל ממני. הם מיהרו אל המקום. לא היה זמן לבזבז. כהרף עין עלה בקדקודי רעיון מוצלח מאוד. תוך מחצית הזמן הנדרש לאנשים מסוימים להסיר את עורו של ארנב, הסרתי מן הדוב המת את עורו וראשו והתעטפתי בהם, כשראשי ממש מתחת לראשו של הדוב; העֵדר כולו התאסף סביבי מייד, וחֶרדתי הביאה אותי למצב מעורר רחמים, ללא ספק. אולם תוכניתי פעלה להפליא בכל הנוגע לביטחוני. הם באו כולם לרחרח, וככל הנראה חשבו אותי לדוב נוסף; כל שחסר לי כדי להיות זיוף נפלא היה מעט עובי; אבל ראיתי ביניהם כמה גורים לא גדולים בהרבה ממני. לאחר שהריחו אותי כולם, ואת גופו של חברם המת שעורו נעשה לי כעת למגן, היה נדמה שאנחנו מתיידדים, וגיליתי שאני יכול לחקות רבות מפעולותיהם בצורה מניחה את הדעת, אף כי בנהמות, שאגות וחיבוקים הם עלו עלי בהחלט. כעת התחלתי להרהר שאוכל לנצל לטובתי את האמון הכללי שעוררתי בחיות האלה. שמעתי פעם רופא צבאי אומר כי פצע בעמוד השדרה פירושו מוות מיידי. כעת גמרתי בדעתי לבצע את הניסוי, ושוב נזקקתי לסכיני, ובו הכיתי את הגדול שבהם בעורפו, ליד הכתפיים. עשיתי זאת בחשש גדול; לא פקפקתי כי היצור, אם ישרוד את המכה, יקרע אותי לגזרים. אך מזלי שיחק לי להפליא, שכן הוא נפל מת לרגלי מבלי להוציא הגה. כעת הייתי נחוש בדעתי להרוג כל אחד ואחד מהם בדרך זו, וזאת עשיתי ללא שום קושי; שכן אף כי הם ראו את חבריהם נופלים, לא התעורר בהם כל חשד באשר לסיבה או לתוצאה. כאשר שכבו כולם מתים לרגלי, חשתי עצמי כשמשון השני, כמי שהרג אלפים. כדי לקצר את הסיפור, חזרתי לאונייה ושאלתי ממנה שני שלישים של הצוות לסייע לי בפשיטת עורותיהם ובהעמסת ירכיהם על האונייה. אשר ליתר חלקי החיות, הם הושלכו לים אף כי אין לי ספק שיתר הגוף טעים בדיוק כמו הרגליים, אם ממליחים אותו כראוי. מייד עם שובנו שלחתי, בשמו של רב-החובל, כמה מן הירכיים אל הלורדים של האדמירלות, אחרים אל הלורדים של האוצר, כמה אל הלורד ראש עיריית אגד לונדון, כמה ירכיים לכל אחת מחברות הסחר הגדולות ואת היתר אל ידידַי האישיים, ומכולם זכיתי לתודות חמות; אך מן העיר זכיתי לכבוד והכרה מיוחדים, כלומר הזמנה לסעוד בגִילְדְהוֹל מדי שנה, ביום ראש העירייה. את עורות הדובים שלחתי אל קיסרית רוסיה כדי להלביש את הוד מלכותה ואת אנשי חצרה בחורף, ועל כך כתבה לי מכתב תודה בכתב ידה, שאותו שלחה אלי על-ידי שגריר אישי מיוחד, ובו הזמינה אותי לחלוק עימה את הכתר; אך כיוון שמעולם לא שאפתי לכבוד מלכים, דחיתי את הצעתה של הוד מעלתה בלשון המנומסת ביותר. אותו שגריר נצטווה גם להמתין ולהביא את תשובתי אל המלכה באופן אישי, ועניין זה עיכב אותו שלושה חודשים: תשובתה של הוד מעלתה שיכנעה אותי בעוצמת אהבתה וביושר דעתה; מחלתה האחרונה נבעה אך ורק (כפי שהיא - יצור טוב-לב! - שמחה לומר בעצמה בשיחה שקיימה לאחרונה עם הנסיך דוֹלְגוֹרוּצְ'קי) מאכזריותי. מה רואה בי המין היפה אינני יכול להבין, אך הקיסרית אינה השליטה המלכותית היחידה שהציעה לי את ידה. היו מי שנטלו לעצמם חירות-יתר לדווח כי רב-החובל פִיפְּס לא עשה ככל יכולתו כדי להרחיק לכת באותו מסע. בנקודה זו חובתי לזַכּוֹת אותו מכל אשמה; ספינתנו היתה במצב ראוי ביותר עד שהעמסתי עליה כמות כבירה כזו של עורות דובים וירכיים, ולאחר מכן היה זה בגדר טירוף הדעת לנסות להמשיך הלאה, כיוון שכעת כמעט לא היתה לנו אפשרות להיאבק בסופה עזה, ועל אחת כמה וכמה בהרי הקרח שבקווי הרוחב הגבוהים. רב-החובל הביע מאז לעיתים קרובות אכזבה על כך שלא היה לו חלק בכיבודַי ביום ההוא, שאותו הוא מכנה ברוב-רגש יום עור הדוב. הוא הביע גם תשוקה עזה לדעת באיזה אופן הרגתי אלפים כה רבים, ללא לאות או סכנה לי עצמי; למעשה, הוא שאף כל-כך להתחלק עימי בתהילה עד שממש התקוטטנו על כך, וכעת איננו מדברים יותר זה עם זה. הוא מעז וטוען שלא היה שום דבר מיוחד בהטעיית הדובים, שכן הייתי עטוי באחד מעורותיהם; לא זו אף זו, הוא טוען כי אין לדעתו באירופה דוב מושלם וטבעי כמוהו בקרב בני האדם. רב-החובל הוא כיום בעל תואר אצולה, ואני בקי בכללי הנימוס הטוב מכדי להיכנס לוויכוח בנקודה כה עדינה עם הוד מעלתו."