למה לקרוא את מרקס היום? מאת עדי מרקוזה-הס | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"אני עצמי לא סובל בישולים חריפים (יש לי קיבה עדינה). אבל תגובתה של הדודה עודדה אותי (אם זה מתאים לאשה מבוגרת, זה בטח יתאים גם לי!)."

מסתורי האוצר הנעלם
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
למה לקרוא את מרקס היום? מאת עדי מרקוזה-הס

למה לקרוא את מרקס היום? מאת עדי מרקוזה-הס



מה יש במרקס שיכול לקסום לקורא היום? כל-כך הרבה נאמר כבר על כל מה שמרקס לא חזה ולא צפה, ואיך ובמה שגה. במיוחד רבו הקולות האלה והפכו לנחשול אדיר לאחר נפילתה של המדינה אשר לכאורה מימשה את חזונו הפגום של מרקס, ובעצם נפילתה העידה כאלף עדים על הכשל הבסיסי של חזונו - לכאורה.

מי שפוגש את מרקס לראשונה בספר זה, ודאי מצפות לו כמה הפתעות. אמנם הספר רחוק מאד מלהקיף את הגותו של מרקס, שמילאה כרכים עבי כרס, אולם הוא נוגע ללא ספק בעיקרי רעיונותיו. היכן ומתי, שואל הקורא הטרי, אמר מרקס שבמדינה הקומוניסטית מותר שתהיה רק מפלגה אחת, וייאסר קיומן של מפלגות אחרות? האם בכוונה השמיט המחבר ציטוט המעיד שמרקס שלל את חופש הדעה וחופש הביטוי? היכן כתב מרקס שבמדינה הקומוניסטית ישלטו פקידים שישענו על משטרה חשאית? איפה כתוב שהמדינה תבצר את עצמה על-ידי שליחת אחוז נכבד מאזרחיה למחנות ריכוז?

מסקירה תמציתית של רעיונותיו של מרקס, כזו המוצגת כאן, מתברר שחזונו של מרקס רחוק ממה שהתגלם במשטר הסובייטי, כרחוק מזרח ממערב.

מרקס מבטא בכתביו כבוד עצום לאדם היחיד, אמונה אדירה, אולי מופרזת, בכוחם של בני אדם לעצב את מציאות חייהם. יתר על כן, מרקס רואה בעיצוב החופשי של חיי היומיום, באפשרות לבחירה בדרך אישית למימוש עצמי, את מהותה ותמציתה של האנושיות עצמה. מה קרוב מזה למושג הנשגב "כבוד האדם" שעליו נשענת תפיסת החירות שנראית לנו כל-כך "של היום", כל-כך - האומנם זו המלה הנכונה - מודרנית? אנשים שגילו רק בעשור האחרון את הרעיון שלאנשים יש זכות בסיסית להגדיר את עצמם כפי שהם רוצים ומבינים - ולא להיות מוגדרים על-ידי אחרים - אולי יתפלאו לגלות שמרקס כבר אמר את זה לפני למעלה ממאה שנים. נכון שמרקס לא קרא לכך "זכות"; בעיניו המלה "זכות" ציינה משהו אחר לחלוטין. הוא ראה בכך משהו הרבה יותר עמוק מ"זכות" - משהו שהוא מטבע האדם. אם היום אנו אומרים שלכל אדם יש זכות להגדיר את עצמו, מרקס אמר שכל אדם, בעצם היוולדו כאדם, הגדרתו את עצמו מהווה חלק אינטגרלי ממהותו האנושית. אמת, מרקס סבר כי עד שלא יתממשו תנאי חיים הולמים, לא יוכלו בני האדם לתת ביטוי לכל כישוריהם, יכולותיהם וכוחותיהם, להשיג אותו שחרור מבורך בו כל יחיד יגדיר לעצמו את דרך חייו. האם הוא שגה כל-כך?

הקורא הטרי של מרקס מוזמן להשתעשע במשחק-משימה המוגדר כך: סמן את כל הדברים שמרקס כתב, והם מתאימים למציאות היום - היום ולא לפני תשעים שנה! ולהלן דוגמה קטנה:

כל ילד יודע שאנו חיים כיום בעידן של אי וודאות. כל תלמיד חטיבת-ביניים יכול לספר שבגלל ההתרבות המהירה של המידע, ובגלל ההתקדמות הדוהרת של טכנולוגיית ההי-טק, הכל משתנה מיום ליום, מה שהיה נכון אתמול אינו נכון היום, ומה שנכון היום ייזרק מחר לפח. המסכן לא יודע שבאומרו זאת הוא פשוט מצטט את קרל מרקס, כמעט במישרין.

"...מהפכנות מתמדת בייצור, שיבושים בלתי פוסקים בתנאים החברתיים, אי-וודאות נצחית וזעזועים, מציינים את העידן הבורגני ומבדילים אותו מכל אלה שקדמו לו... כל החדשים שזה עתה נוצרו מושלכים כגרוטאות בטרם הספיקו להתאבן. כל המוצק ניתך ומתאדה לאוויר, כל הקדוש מחולל..."

במקום "מהפכנות מתמדת בייצור" קרא: "חידוש בלתי פוסק של הטכנולוגיה" - מרקס טען ששני הדברים, הצורך המתמיד בחדשנות, בשינוי, שכלול ושיפור של הטכנולוגיה, אופס... של "אמצעי הייצור" ואי הוודאות הגורפת, המוטבעת במציאות החיים היומיומית, שניהם כאחד הם מִתַּוֵוי פניו ההכרחיים של הקפיטליזם.

מרקס קבע שזעזועים ומשברים (למשל  "משבר קשה בשוק העולמי", "קריסת הבורסות במזרח אסיה" "אבטלה חריפה בגרמניה", "מיתון הולך ומעמיק בישראל"), מיתונים, מצבי אבטלה ומחסור הם בני לוויה הכרחיים של הדרך הקפיטליסטית. האם טעה?

ובכל זאת, משהו חסר. החסר מתגלה כאשר קוראים למשל את השורות:

"החירות בתחום זה [של עבודה, ט.א.] יכולה להתגלם רק באדם החברתי, בקרב היצרנים המאוגדים, המווסתים באורח רציונלי את סחר החליפין שלהם עם הטבע; והם יכולים לעשות זאת תוך השקעה מזערית של אנרגיה ובתנאים נוחים יותר וראויים יותר לטבעם האנושי. אבל עדיין היא [החירות מעבודה] כפופה למרותו של ההכרח. מעבר לה מתחילה ההתפתחות של האנרגיה האנושית שהיא תכלית לעצמה, הממלכה האמיתית של החירות, שיכולה ללבלב ולפרוח רק אם היא ניצבת על תשתית ההכרח. קיצור יום העבודה הוא התנאי המוקדם היסודי למימושו. " (C vol 3 85)" (ע' 21 בספר).

קטע זה מתבסס על כמה הנחות מובלעות, שנראות לנו היום קשות מאד לעיכול. מרקס מניח למשל, לא רק כאן אלא במקומות רבים אחרים, שיתכן מצב בו כל צרכי הקיום הבסיסיים של בני האדם יבואו על סיפוקם, כמובן, הודות לשיתוף המאמצים שלהם במאבק עם קשיי הקיום. לאחר שיושג מצב זה, יהיו האנשים משוחררים מהמאבק היומיומי המתיש והמשעבד, ויקראו דרור לאנרגיה האנושית שלהם, מה שאנו מכנים היום בשמות כגון יצירתיות, כישורים, צורך במימוש עצמי, ביטוי עצמי, וכו'. בעיניו, כאמור, זו בעצם תכלית הקיום האנושי. אולם לא עלה בדעתו מה עשוי להיתפס בעיני האנשים כמילוי כל צרכיהם הבסיסיים. סביר שלא תיאר לעצמו ש"מכונית לכל פועל" היא צורך קיומי בסיסי שאי-מילויו מתפרש כחסר קיומי; על אחת כמה וכמה, טלפון סלולרי לכל אדם. ההנחה שלו, שיגיע יום ובו כל האנשים ירגישו, באותו זמן, כי נתמלאו צרכיהם החומריים ומעתה אין הם זקוקים עוד לדבר בתחום החומרי, הנחה זו נראית היום תמימה ללא גבול.

הוא טעה גם בכיוון ההפוך: אנשים לא חייבים בהכרח להגיע למיצוי צרכיהם החומריים כדי שיוכלו לתת ביטוי מלא לכוחות היצירה הרוחניים שלהם. מספיק לחשוב על שוברט, ון-גוך ומרי קירי כדי להשתכנע בכך.

ככל שמנסים לתהות על טיב ההחמצה שלו, נראית היא תמוהה ובלתי פתורה יותר ויותר. אי אפשר לפתור אותה בטענה גורפת שמרקס לא הבין את "טבע האדם". מן הצד האחד, ניתוחו את מערכת היחסים במשפחה הבורגנית, מעיד על ראייה חדה להפליא של הכוחות המניעים בני אדם. גם הבנתו את דרך הפעולה של בעל ההון, החייב להגדיל את חלקו ללא הרף רק כדי לשמר את הסטטוס שלו כבעל הון, מעידה שהוא היטיב לרדת לעומקם של מניעי הפעולה של אנשים. אולם מן הצד האחר, הוא כנראה באמת לא היה מודע ליצר הצריכה האינסופי של בני האדם; לאפשרות שאדם שיש לו מקרר, יזדקק גם למקפיא, ומי שיש לו מכונית אחת, יחוש בהכרח קיומי שיהיו לו שתים. מנקודת מבט זו, הסיסמה "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו" היא מלכודת מוות לחברה האידאלית שלו. כי מה זה "לכל אחד לפי צרכיו"? צרכים של מי? ומי ימדוד אותם?

זאת ועוד, מרקס מייחס חשיבות אדירה להוויה החברתית של האדם. הדבר שהוא קורא לו "הוויית המין" (בגרמנית Gattungswessen) הוא בעיניו הביטוי הנעלה ביותר להיות האדם יצור אנוש, השונה שוני מובהק מן החיה. אך הוא אינו מכיר בכך, שהצורך של בני אדם בחברה, מידת ההישענות שלהם והכוחות שהם שואבים מהסביבה החברתית - כל אלה אינם פועלים באותה מידה אצל כל בני האדם. למעשה, הקשר של אדם עם החברה סביבו גם הוא צורך, ועצמתו של הצורך הזה שונה מאד מאדם לאדם.

מסתמן מעין פיצול תפיסתי אצל מרקס: מצד אחד - ראייה חודרת היורדת לשורשי מניעיהם של אנשים במאבקי הכוח, ביחסי השליטה, אפילו בדרך בה מעמדות שליטים מעצבים שפה ותרבות; ומהצד האחר - עיוורון גדול ביחס לרצונות, לתאוות, למניעי הפעולה של בני אדם שגורמים להם להיוותר בגדר צרכנים "לא מסופקים" ללא קשר לכמות החומר העומדת לרשותם בחיי היומיום.

האם אפשר שמרקס, כרבים אחרים, פשוט מדד את האדם במידתו-הוא? האם סבר שמכיון שהוא מסתפק בכך וכך אוכל ובגדים וחימום בחורף, ודי לו במה שיש לו והוא יכול להקדיש את כל ימיו לכתיבה ולעיסוק ברעיונות המסעירים אותו - האם סבר שכמוהו כל שאר בני האדם?

יחסו של מרקס לאדם הוא יחס של כבוד ללא גבול. הוא רואה באדם יצור המסוגל, בראש וראשונה, להבין את מצבו הנורא, המשועבד לכוחות אכזריים, להבין את מה שנדרש ממנו כדי להשתחרר מהשעבוד הזה, ולהוציא לפועל את שחרורו. אולי שגה בעצם רק בדבר אחד קטן: באפשרות של בני האדם להבין מה באמת משעבד אותם?

עדי מרקוזה-הס היא מתרגמת הספר "מרקס" מאת טרי איגלטון, שראה אור בסדרת "הפילוסופים הגדולים