בקיצור, תולדות העיצוב. הפתיחה | ספרי עליית הגג



קטלוג הספרים
כותרים
מחברים
אבולוציה
אכסדרה
אנשים
ביוגרפיות
ביולוגיה
בריאות
ג'רונימו סטילטון
הארי פוטר
היסטוריה
יהדות
ילדים
כלכלה
מדע
מחזות
מנורת קריאה
מקור
מתח
מתמטיקה
נגד הרוח
נוער
ספורט
ספרות יפה
עיון
פוליטיקה
פילוסופיה
פילוסופיה ומדע
פיסיקה
פסיכולוגיה
צבא
קלסיקה
שואה
שירה
תורת המשחקים
תיבת פנדורין
תרגום
מועדון ספרי עליית הגג

הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל

"כמה שעות אחרי תחילת הניסוי הופתע אסרינסקי לראות שהעטים מתחילים פתאום לשרבט במרץ רב, מה שהעיד על פעילות מוגברת של שרירי המוח והעיניים של הבן. אסרינסקי האב הניח שבנו התעורר, וניגש אליו כדי לראות מה קורה. כשפתח את דלת המעבדה, הוא נדהם לגלות שבנו ישן שנת ישרים"

בית ספר לשינה
חשוב לנו לדעת
facebook icon שלח חוות דעת
מאמרים
בקיצור, תולדות העיצוב. הפתיחה

בקיצור, תולדות העיצוב. הפתיחה


"אם נשאל אנשים ברחוב מי האדם שהשפיע בצורה המשמעותית ביותר על העיצוב והטכנולוגיה בימינו, סביר להניח שרובם ישיבו "סטיב ג'ובס". אם כי ג'ובס אכן השפיע רבות על עולם הצריכה והעיצוב של מוצרים טכנולוגיים רבים שנעשו אבני יסוד של חיי היומיום של רובנו (על אף שהקרדיט על העיצוב של רובם מגיע למעצב הראשי של החברה, ג'ונתן אַייב, שם לא מוכר לצרכנים), ההתמקדות של חברת אפל ביצירת רווחים ובהבסת מתחרים בולטים (למשל סמסונג) בהחלט גברה על רבים מן השיקולים האחרים של החברה.

מבט כללי על עולם העיצוב התעשייתי בימינו מלמד כי השוק נשלט בידי כמה תאגידיעל וכמה מעצביעל, שהם עצמם הפכו למותגים בעלי שם בינלאומי, למשל פיליפ סְטארק (Starck), האחים בּוּרוּלֶק (Bouroullec), נֶנְדוֹ (Nendo), קארים ראשיד (Rashid) ואחרים. למרות זאת, מאז המשבר הכלכלי ב2008 והמשברים החברתיים והפוליטיים שאירעו בעקבותיו ברחבי העולם, כדוגמת עליית דאעש, המשבר בסוריה ומשבר הפליטים באירופה, הועמו במידה מסוימת הזוהר, היוקרה והמשיכה של מותגי העל, ותשומת הלב של תרבות הצריכה והעיצוב הוסטה למדינות מזרח אסיה, סין והודו.

מעצבי העל, בדומה לאדריכלי העל, איבדו מעט ממעמדם לטובת שיח חדש על אתיקה בעיצוב, על אידיאולוגיה, על מוסר חברתי ועל מעורבות פוליטית קהילתית ובינלאומית בעולם הייצור ההמוני. בשפת העיצוב אנחנו עדים לשינוי  שאינו רק סמנטי  מהתמקדות במשתמשים או בצרכנים להתמקדות באנשים, או "שותפי עיצוב" כפי שהם מכונים בשיח העיצובי בחלק ממדינות סקנדינביה. מדובר בהבדל מהותי בין שתי גישות מרכזיות בעיצוב. בעוד הגישה הקלסית, הרואה בצרכן או במשתמש ישות חדממדית שתפקידה מתמצה ברכישת המוצר או בשימוש בו, הגישה החברתית מציגה חלופה ולפיה על מעצבים להתייחס ל"עיצוב מוכוון אנשים" (humancentered design), או בפשטות, ליצור "עיצוב לאנשים".

בעקבות המהפכה התעשייתית, זרמים מודרניסטיים שחלקם נותרו באופנה, כדוגמת הבאוהאוס (ואבותיו האידיאולוגיים, לדוגמה איגוד האוּמנים הגרמני [Deutscher Werkbund, נוסד ב1907] וגם הסדנה הווינאית [Wiener Werkstät, נוסדה בשנת 1903]), ניסו להבין, לאפיין ולתרגם את הצרכים החומריים של ההמונים למוצרים אסתטיים, זולים יחסית וחדשניים, בעלי זהות ואופי תרבותיים. בין היתר, זרמים חדשניים אלה ודומיהם, המתויגים כיום כאוונגרד שבין מלחמות העולם, יצאו נגד האידיאולוגיות הלאומיות שחרכו את אירופה במלחמת העולם הראשונה ולמען עיצוב גלובלי ובינלאומי הרלוונטי לכולם.

הבאוהאוס התמודד גם עם דעות קדומות בנוגע לתפקידים מגדריים בעולם העיצוב, ובעיקר עם הסוגיה המורכבת של היחס בין מקצועות העיצוב השונים לבין עולם האמנות. בעקבות הטראומה של מלחמת העולם השנייה, מעצבים התחילו לחשוב על סוגיות עמוקות ודחופות יותר מאשר הגברת קצב הרכישה של מוצרים מעוצבים. נושאים דוגמת אקולוגיה, תוצרי לוואי של טכנולוגיות ייצור וחשיבה על צרכים אמיתיים ומשמעותיים של משתמשים התחילו להעסיק מעצבים בעולם העיצוב התעשייתי.

ויקטור פָּפָּאנֶק, המעצב האוסטרי שהיה ממבקריו הגדולים של העיצוב המוקדש לסיפוק רצונות ותשוקות צרכניים במקום לצרכים האמיתיים של החברה, הפנה את תשומת ליבנו להשפעות ההרסניות של עולם העיצוב והייצור ההמוני על המערכת האקולוגית שבה אנחנו חיים בספרו המהפכני "עיצוב לעולם האמיתי" (Papanek, Design for the Real World, 1972), וגם הנרי דרייפוס קרא לעצב לאנשים, ולא לשווקים, בספרו החשוב "עיצוב לאנשים" (Dreyfuss, Designing for People, 1955). בעוד הוגים ותיאורטיקנים של עיצוב כמו דרייפוס, פָּפָּאנֶק ומוּנארי (Munari) קוראים לחשיבה מחודשת על התפקידים החברתיים והתרבותיים של המעצב, כבר התחילה התפיסה המקובלת של עיצוב כטקטיקה שיווקית להגברת הצריכה לצבור תאוצה ולהשתלט על עולם העיצוב.

במילים אחרות, בחמישים השנים האחרונות הפכה מערכת היחסים המורכבת שלנו עם המוצרים הסובבים את חיינו היומיומיים מצרכנות נטולת רסן וחסרת עכבות למודעוּת הולכת וגדֵלה המעלה שוב ושוב את השאלה החשובה "בשביל מה אנחנו צריכים את החפצים האלה?". שאלה נלווית וחתרנית עוד יותר שעלינו לשאול היא "אילו מעצבים אנחנו רוצים שיעצבו את חיינו החומריים? ובאילו סוגיות עליהם לעסוק?"

במהלך המאה העשרים הפך תפקידו המרכזי של המעצב להתמקדות ביצירה של מוצרי צריכה חדשים, טובים יותר בחלק מהמקרים או מושכים יותר ברוב המקרים לעומת המוצרים הקיימים, תוך ניצול התאווה האנושית לרכישת עוד ועוד מוצרים. המונח "ממתק חזותי" (eye candy) השתלט על עולם מוצרי הצריכה, וזאת למגינת ליבם של חדשני העיצוב. הציטוטים שבהם פתחנו את הספר מייצגים לדעתנו את השינוי העובר על עולם העיצוב במאה השנים האחרונות, אם כי בחינה כרונולוגית שלהם עלולה להטעות את הקוראים.

ספרו של פָּפָּאנֶק, שראה אור עשרים וחמש שנים לפני עלייתו המטאורית של סטיב ג'ובס והשתלטותה של אפל על עולם מוצרי הצריכה והתקשורת, עורר בשעתו מהומה בעולם העיצוב ונותר אחד מספרי העיצוב המוכרים והמצוטטים בקרב חוקרים ומעצבים כאחד. פָּפָּאנֶק עוסק בנושאים עכשוויים, למשל השלכות אקולוגיות ואתיות של המעצבים על העולם שהם פועלים בו, ומאיר את עינינו לגבי האחריות והמעורבות החברתית אשר מן הראוי שתעמוד בראש מעייניהם של מעצבים כיום. אל מול מגוון גדֵל והולך של אתגרים פוליטיים  טרור גלובלי, פשיעה גלובלית, שווקים כלכליים הנתונים בתנודות קיצוניות, תאגידים ומותגים שמאבדים מכוחם, שינוי בהרגלי השימוש במאגרי אנרגייה מתכלה ומתחדשת, פליטים בהיקפים חסרי תקדים לצד ערעור על גבולות מדיניים; אתגרים אקולוגיים  ייצור ברקיימא, התחדשות עירונית וקהילתית, רעב, בצורת ושיטפונות; והרגלי צריכה חדשים  יותר יצרנים אנטיממותגים וזולים ופחות יצרנים אוּלטרהיוקרתיים, תפקיד המעצב משתנה במהירות חסרת תקדים.

לצד שינויים טכנולוגיים משמעותיים המשפיעים על אופני הייצור והעיצוב של מוצרי הצריכה, כדוגמת הדפסת תלתממד של מגוון חומרים, עיצוב בקוד פתוח תוך שיתוף קהילה ומעצבים אחרים, והתפתחות מהירה של עולם הטכנולוגיה הלבישה והאינטרנט של הדברים (IoT), משתנה במהירות גם היחס בין המעצב, המוצר והצרכנים. תפיסות חדשות, למשל "עיצוב משותף" (codesign) ו"חדשנות סגפנית" (frugal innovation), קוראות לשתף את המשתמשים בתהליך העיצוב, ולא רק לבחון מחדש "איך לעצב" אלא קודם כל לשאול את עצמנו "האם לעצב?". במילים אחרות, נשמעת קריאה לנטוש את ההתמקדות המוחלטת בעיצוב ככלי שיווקי ולהגביר את ההתמקדות בזיהוי הצרכים האמיתיים של משתמשים ובמתן מענה להם. אל מול השינויים המשמעותיים האלה נותרו הפרקטיקה והפדגוגיה של עולם העיצוב התעשייתי מעוגנות בתפיסה הרומנטית של המעצב כאמן וכיוצר. לרוע המזל, כפי שראינו לאורך המחצית השנייה של המאה העשרים, התפיסה האנכרוניסטית הזאת הותירה את עולם העיצוב שבוי בידיהם של מערכי שיווק ואסטרטגיות מכירה מחד, ושל ייצור לאחוזון העליון מאידך. גישה חלופית, שאותה נציג בספר הזה, שואפת להתמקד במהותו האמיתית של העיצוב  כלי להתמודדות עם כורח המציאות, התמודדות שתחילתה לפני עשרות אלפי שנים.

אנחנו מאמינים כי על מעצבים להפוך למבשרים של רנסנס חומרי חדש שבבסיסו ההבנה כי ההיסטוריה החומרית של התרבות של כולנו נוכחת בכל חפץ מעוצב. כדי לראות זאת עלינו להבין את תולדות העיצוב באמצעות נרטיב רציף הבוחן את הפעילות האנושית שראשיתה בשחר ימיה של האנושות. השאלה המרכזית היא "איזו גרסה של ההיסטוריה אנחנו מעצבים ובעזרת איזה נרטיב אנחנו עושים זאת?".

בחינה של עולם העיצוב דרך פריזמה אמנותית (בא' רבתי, ועל כך בהמשך) המקדשת את התפיסה "צורה נובעת מאגו" הקנתה לעולם העיצוב הילה רומנטית ומסתורית שתכליתה יצירת מעצביעל המפיקים מוצרים שאינם הכרחיים, עולים סכומי עתק ומיועדים לצריכה של מתי מעט. התפיסה העומדת במרכז הספר הזה טוענת שהקשר תרבותיחברתי יוצר תוכן עיצובי. אי לכך, עלינו לאפיין את ההקשר העיצובי כרצף היסטורי הנעוץ בראשיתה של האנושות, או במילים אחרות, עיצוב הוא למעשה כלי המאפשר ומשפר את הישרדות המין האנושי לאורך ההיסטוריה. לפי תפיסתנו, אבחנה זו תאפיין את הרנסנס החומרי החדש. כלומר, ברגע שנתאר את פעולת העיצוב כפעולה אנושית בסיסית שתכליתה הישרדות ושיפור של איכות החיים היומיומית, נוכל להסיר את מעטה המיסטיקה והרומנטיקה העוטף את מקצוע העיצוב ואת המעצבים הפועלים במסגרתו. בעיקרו של דבר, המעצב כחלק מן הרנסנס החומרי מתמקד בשיפור איכות החיים של המשתמש, ולא של המעצב, ומקפיד ליצור חיץ אשר ממנו והלאה הופך מקצוע העיצוב לכלי שמטרתו המרכזית היא הבעה עצמית המעמידה במרכזה את האגו של היוצר ואת השליטה השיווקית.

לאור הניסיון הרב שרכשנו במשך השנים שבהן אנחנו מלמדים ועוסקים בפרקטיקות העיצוב השונות, פנינו לבחון את הספרים המובילים המשמשים "מבוא לעיצוב". הספרים האלה, עם היותם מצוינים בתחומם, מתמקדים ביצירת היסטוריה חומרית ליניארית הדוגלת בבחינה של מעשה העיצוב דרך פריזמה היסטורית. אנחנו החלטנו לנקוט גישה שונה מעט. אומנם, ספרים מומלצים רבים מיטיבים להציג את תולדות העיצוב,[1]{C}{C}{C} ובכל זאת, נראה כי שלוש נקודות מרכזיות בתחום הרחב הזה דורשות ניסוח מחודש: ראשית, בניגוד לטענה השכיחה  טענה בעלת השלכות מעשיות רבות  שלפיה האמנות מלווה את האדם עוד מימי קדם ואילו העיצוב הוא תולדה של התקופה המודרנית, למעשה אמנות היא תולדה של עיצוב; שנית, התפיסה המקובלת באקדמיה, ובעיצוב כדיסציפלינה אקדמית, מפרידה בין מקצועות העיצוב השונים (עיצוב גרפי, עיצוב תעשייתי, עיצוב ממשק משתמש, עיצוב שירות, עיצוב פנים, עיצוב אורבני ועוד) לבין מקצוע האדריכלות, הפרדה שגורעת מכוחה של הדיסציפלינה כמכלול; ושלישית, בעולם האקדמיה והמחקר קיימים פער ונתק משמעותיים בין פרקטיקת עיצוב, תיאוריות של עיצוב, היסטוריה של עיצוב, תרבות חומרית וחזותית ותחומים נלווים חדשים, למשל אנתרופולוגיה עיצובית או לימודי מדע וטכנולוגיה (STS). הסגרגציה האקדמית והמחשבתית הזאת יוצרת תחומי התמחות שמצרים את נקודת המבט של המעצב לפלחים קטנים ומוגדרים היטב המנותקים זה מזה. על ידי שילוב בין תחומי עיצוב שונים ונקודות מבט תיאורטיות וחשיבתיות שונות, בכוונתנו להציע הסתכלות עשירה ומגוונת יותר על עולם העיצוב." 

מתוך פתיחת הספר "בקיצור, תולדות העיצוב" מן הגרזן הקדום ועד האייפון מאת פרופ' קני סגל וד"ר יונתן ונטורה

{C}{C}{C}{C}[1]{C}{C}{C}{C}.    למשל Jonathan M. Woodham, TwentiethCentury Design (Oxford University Press, 1997); David Raizman, History of Modern Design (Prentice Hall, 2003); Stephen J. Eskilson, Graphic Design: A New History (Yale University Press, 2007); Grace LeesMaffei and Rebecca Houze, The Design History Reader (Berg Publishers, 2010)t.