הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של
ספרי עליית הגג
הצטרפו לרשימת הדיוור של מועדון ספרי עליית הגג וקבלו עדכונים במייל
"המשחק, הפנטזיה והחלום - שלוש הפעילויות שפרויד קישר ביניהן וקבע שהן נועדו להגשמת משאלות ולבריחה מן המציאות - נוכל בהחלט לראותן כפעילויות של הסתגלות למציאות."
שלח חוות דעת
שנינו
פישר ואַיְיבִי מאוהבים כבר 19 ימים שלמים. והם יודעים שהם פשוט נועדו אחד לשני. העובדה שהם כמעט ולא יודעים שום דבר אחר אחד על השני היא חסרת חשיבות. במהלך...
תיכון לילה 5 סופמשחק
שבורים, אך עדיין לא מובסים, נאספים המורדים באקדמיית קימריה. הם איבדו את המנהיגה שלהם וקרטר וסט נחטף. נתניאל כבר יכול לטעום את הניצחון. אבל אלי שרידן וחבריה...
ריפוי או פיתוי?
סוף סוף, הנה הספר שמספק בחינה מדוקדקת, ללא משוא פנים, של יותר משלושים מדרכי הטיפול האלטרנטיביות הנפוצות – אקופונקטורה, הומאופתיה, ארומתרפיה, רפלקסולוגיה,...
מלך העולם
כאילו הכל כבר נאמר על מוחמד עלי, הכל, עד שבא דייוויד רֶמניק, עורך הניו-יורקר, וכתב על השנים הראשונות לקריירה של מי שהסופר האמריקאי הגדול נורמן מַיילר כינה...
צעדתי בין הערביים באווירה הצונן של ירושלים מהר ציון לתלפיות. רוח קרה נישבה בגיא בן הינום. אני צועד ומהרהר. בעל דמיונות אני וציורים עולים בראשי. הולך אני לשאול שאלה או שתיים לכבודה של אגדת הסופר הגדול, לקשור לו תהילה ולהישבע לו שבועת אמונים. ראיתי בדרכי זוגות זוגות מטיילים ברחובה של עיר. אלו ואלו: שני תלמידי חכמים, עזריאל משה...
"רק גולם מוחלט יעלה בדעתו לשגר שתי הצצות רצופות בזו אחר זו אל הפרגית של דֵייב החַבּוּבּ, כי אם הצצה אחת דֵייב מסוגל איכשהו לסבול, מתוך מחשבה שאולי פשוט מדובר בטעות, די בטוח שהוא יחטוף קריזה אחרי ההצצה השנייה - ודֵייב החַבּוּבּ זה לא בדיוק אחד שאתה רוצה שהוא יחטוף עליך קריזה. אבל ווֹלדוֹ וינְצֶ'סְטֶר הוא פשוט מאה אחוז גולם,...
"אני מאוד מקווה, סְטְרַייק," אמר הקול הצרוד בעברו האחר של הקו, "שמישהו ממש מפורסם התפגר." הגבר גדל המידות והלא מגולח שפסע בכבדות בחושך שלפני עלות השחר, והידק את הטלפון בחוזקה לאוזנו, חייך חיוך רחב. "זה פחות או יותר הכיוון." "עכשיו שש בבוקר, לכל הרוחות." "שש וָחצי, אבל אם אתה רוצה את מה שיש לי...
המכוניות השחורות הגדולות חלפו בשאגה ברחובות החשוכים של לונדון. הן טסו על פני המטרופולין הצפופה בלי לעצור לרגע, חלפו ברעם ברמזורים אדומים וקרעו את הצמתים. במושב האחורי של אחת המכוניות ישבה אַלי שֶרידַן לבדה והביטה מהחלון אבל לא ראתה כלום. עיניה היו אדומות וכואבות מרוב בכי. בעיני רוחה עדיין ראתה את קרטר, עומד לבדו ברחוב...